עקירת שן בינה

שיני הבינה הן השיניים האחרונות המתפתחות בפה, התפתחותן מתחילה בגיל 16 ומסתיימת מעל גיל 20.
שינויים אבולוציוניים במשך אלפי שנים שינו את מבנה הפנים והלסתות של האדם.
אבות אבותינו הקופים היו בעלי לסתות גדולות בהרבה מהלסתות האנושיות הנוכחיות.
אחת מהתוצאות של הקטנת הלסתות היא חוסר מקום בלסת לכל השיניים.
שיני הבינה, האחרונות לבקוע ולהווצר, הן הסובלות העיקריות מכך.
כתוצאה מהשינויים שחלו בגודל הלסתות, אנו רואים מקרים רבים בהם שיני הבינה נמצאות בעמדות לא תקינות:
כלואות או כלואות חלקית .מכאן נובע הצורך בעקירת שיני הבינה.

שיני בינה כלואות – בדרך כלל אין צורך עקירת שן בינה

אלה שיניים שבכלל לא בקעו, אין להן כל קומוניקציה עם חלל הפה והן תקועות במקום כלשהו בלסת, בכל מיני עמדות.
שיניים אלה בדרך כלל לא מפריעות, ולכן בדרך כלל אין צורך לעקרן.
האינדיקציה לעקירתן היא רק אם הן מתחילות להפריע, לגרום לכאבים או לנפיחות, או לגרום לנזק לשיניים הסמוכות להן.

שיני בינה חצי כלואות

אלה שיניים שבקעו חלקית, ויש להן מגע עם חלל הפה.
כתוצאה מבקיעתן החלקית נוצרים סביב כותרות השיניים כיסי חניכיים, הן מכוסות חלקית על ידי חניכיים, ותחת החניכיים האלה נוצר פעמים רבות זיהום.
האינדיקציה לעקירת שיני בינה חצי כלואות היא מידת ההפרעה שהן גורמות.

כאשר יש אפיזודות מרובות של כאבים או נפיחות סביב כותרות שיני הבינה החצי כלואות, ארוע הקרוי בשפה מקצועית "פריקורוניטיס" , יש אינדיקציה לעקירת שיני הבינה הסוררות.

תהליך עקירת שן בינה כלואה

עקירה כירורגית של שן בינה כלואה זה ניתוח לכל דבר.
במהלך הניתוח מפשילים מטלית כירורגית החושפת את כותרת השן.
עלינו להשחיז את העצם הסביב שורש השן, לשחררה , ואז ניתן לעקרה.
לאחר תפירת המטלית הכירורגית יש ליטול אנטיביוטיקה במשך מספר ימים.
לאחר עקירה כזו יש נפיחות מקומית שנמשכת מספר ימים, בדרך כלל יש גם כאבים, ובממוצע כל התופעות והסימפטומצים חולפים לאחר כשבוע.

סיבוכים של עקירת שן בינה כלואה

לסת עליונה
פעמים רבות שיני הבינה הכלואות נמצאות בסמוך , בגבול או בחדירה חלקית לתוך הסינוס.
בעת עקירה עלול להיפרץ גבול הסינוס ואז נוצרת פיסטולה אורו- אנטרלית שזו קומוניקציה בין חלל הפה לחלל הסינוס.
בעוד הסינוס הוא חלק סטרילי, הפה הוא אזור מזוהם.
הקומוניקציה הזו גורמת לחדירת זהום לסינוס וסינוסיטיס.
חייבים לסגור את החור שבין חלל הפה לסינוס בצורה כירורגית.
במקרים נדירים נדחפת שן הבינה לתוך הסינוס, ואז חייבים לבצע ניתוח להוצאת השן מהסינוס.

לסת תחתונה

לאורך כל חלקה האחורי של הלסת התחתונה עוברים שני עצבים:
העצב האלבאולרי התחתון המעצבב תחושתית את הסנטר, עור הפנים,השפתיים והחניכיים בחלקן החיצוני.
העצב הלינגואלי המעצבב את הלשון ואת החניכיים בחלקן הפנימי.

לעצב הלינגואלי אין מיקום קבוע, לא ניתן לראותו בשום הדמייה, ואין דרך להזהר מפגיעה בו, אלא על ידי המנעות מפגיעה בחלקה הפנימי של השן תוך כדי העקירה.

העצב האלבאולרי התחתון ניתן להדמייה, ובצילום פנורמי ניתן לראות אם יש קירבה בין שורשי השן לעצב.

מאחר והצילום הפנורמי הוא צילום דו מימדי המתאר מציאות תלת מימדית, מקובל היום,
כדי לראות בצורה מדוייקת יותר את היחסים שבין שורשי השן לעצב זה, לבצע צילום CT של שן הבינה הכלואה.
בצילום ה- CT התלת מימדי אנו רואים בצורה מדוייקת אם יש קירבה בין השורשים לעצב.

אם רואים שהקירבה בין שורשי השן לעצב לא גדול ,ניתן לעקור את השן ללא מורא מהעצב האינפריור אלבאולרי.
אם יש קירבה גדולה, מקובל היום לבצע הליך הנקרא "קורונמטומי".
בהליך זה, אנו חותכים את השן, עוקרים את הכותרת המפריעה, ומותירים בלסת את השורשים.
בדרך כלל השורשים הנותרים בלסת אינם גורמים לכל הפרעות, וכך אנו נמנעים מהסיכון של פגיעה בעצב, והסיבוכים הנובעים מכך.

לסיכום
עקירה כירורגית של שן בינה כלואה היא לעיתים הליך בעל סיכון , שרצוי שיבוצע על ידי רופא בעל ניסיון רב בסוג זה של פעולות. יש לבצע את כל ההדמיות האפשריות, ולנקוט בפעולה, בהתאם.