מתי צריך הרמת סינוס?
הסינוס הוא חלל אויר הנמצא בחלקיה האחוריים של הלסת העליונה, ושייך למערכת האף והנשימה. הסינוס מחובר לאף בחלקו הקדמי העליון על ידי פתח המאפשר ניקוז של נוזלים מתוך הסינוס אל האף, ודרכו אל מחוץ לגוף.
כאשר פתח הניקוז נחסם עקב דלקות, גידולים, נפיחות רירית הסינוס וגורמים נוספים, נוצרת דלקת של רירית הסינוס הנקראת סינוסיטיס.
כאשר אנחנו מבצעים השתלה בחלקה האחורי של הלסת העליונה, הסינוס הוא המחסום העליון של השתל. אסור לחדור אליו ואסור לפגוע בו. זאת, למעט מקרים בהם אנו זקוקים לאחיזה בי- קורטיקלית של השתל, ועל כך אדון בהמשך.
כלומר, המרחב הזמין לביצוע שתלים בחלק אחורי של הלסת העליונה הוא העצם הנמצאת בין רכס הלסת ובין רצפת הסינוס- החלק התחתון של הסינוס. לתוך מרחב זה עלינו להחדיר את השתל או השתלים, כך שיהיו שקועים באופן מלא בעצם , אך חלקם העליון יהיה מתחת לרצפת הסינוס.
עם הגיל והשנים הסינוס מתרחב ומתפשט על חשבון עצם הלסת, ומתקרב לחלל הפה.
תהליך זה מקטין את המרווח הזמין לביצוע שתלים באזור שתחת הסינוס
תהליך נוסף שקורה , והוא שמוביל לביצוע השתלים הוא אובדן שיניים בחלקה האחורי של לסת עליונה.
הסיבה העיקרית שגורמת לאובדן השיניים הן דלקות חניכיים.
משמעות הדלקת היא ספיגה של עצם הלסת, כלומר אובדן עצם שהיתה זמינה לביצוע השתלה, אם היתה נשארת בלסת.
כמו כן, מאחר והשתל נועד להחליף שיניים שהיו קודם לכן בפה, מדובר בשיניים שנעקרו מסיבות שונות: עששת, שברים,הרס השיניים ובעיקר דלקת חניכיים סביבן.
הלסת היא אבר פונקציונלי. כאשר יש שן מתפקדת או אפילו שורש בלבד, העצם שומרת על ניפחה.
זאת דומה לאבר כמו הגפיים העליונות או התחתונות, ששומרות על ניפחן כאשר הן מתפקדות. אם גף לא יתפקד, למשל לאחר שבר וקיבוע בגבס, מייד יאבד מניפחו עקב דילדול השרירים שאינם עובדים.
התהליך הקורה בלסת דומה. כל עוד אזור השן מתפקד, נפח העצם בלסת ישמר.
כאשר נעקרת שן, מייד מתחילה ספיגת עצם באזור בו היתה השן, ספיגה בשני מימדים : ורטיקלי והוריזונטלי.
כלומר הקטנת נפח העצם גם בגובה וגם ברוחב. ספיגת עצם זו מקטינה את כמות
העצם הזמינה להשתלה.
המשמעות היא שיתכן ולא יהיה לנו מספיק עצם בגובה, יתכן ולא יהיה מספיק רוחב עצם, ויתכן חוסר עצם גם במימד הגובה וגם במימד הרוחב.
זו הסיבה, שרופא העושה מלאכתו נאמנה,
חייב לבצע השתלת עצם מייד עם ביצוע העקירה,
תהליך הנקרא שמירת המכתשית.
ביצוע שמירת מכתשית שומר על נפח העצם במקום העקירה, ומונע את ספיגתה.
כאשר לא מבוצעת שמירת מכתשית, עצם הלסת באזור העקירה נספגת במידה משמעותית.
כל הסיבות שתוארו לעיל גורמות לזה שהמרווח בין רכס הלסת לבין רצפת הסינוס במקרים רבים,
ואולי ברוב המקרים, אינו מספיק להשתלת שתלים רגילים.
יש לזכור, ששתלים רגילים, אורכם הוא מ- 10 מ"מ ומעלה.
השתל חייב להיות שקוע בתוך עצם לכל אורכו.
במקרים רבים מאד, לאחר התרחבות הסינוס וספיגת עצם הלסת, לא קיים מרווח של
10 מ"מ בין רכס הלסת ובין רצפת הסינוס.
במקרים אלו נזדקק לפתרונות מיוחדים, לצורך ביצוע השתלה.
אחד הפתרונות הללו הוא הוא הרמת רצפת הסינוס.
איך מתבצע הרמת סינוס, כיצד ניתן להמנע מהרמת סינוס, על כך במאמרים הבאים.
