הרמת סינוס לצורך ביצוע שתלים

  שיטות הרמת סינוס, סיבוכים והתוויות נגד

הרמת סינוס מאפשרת ביצוע שתלים דנטליים באזורים האחוריים של הלסת האחורית כאשר יש מחסור עצם באזורים אלה. 

מחסור בגובה עצם באזור האחורי של הלסת העליונה שכיח ביותר , וללא אפשרות לבצע שתלים דנטליים באזורים אלה, נידון המתרפא לבצע תותבות נשלפות, על כל חסרונותיהן.

עם פיתוח הטכניקה של הרמת סינוס , נוצרה האופצייה של ביצוע שתלים באזורים אלה , והרמות סינוס הפכו לשיטת עבודה שכיחה ונפוצה.

בהמשך נדון בשיטות להמנע מהרמת סינוס.

הוריאציות השונות של הרמת סינוס

1 . הרמת סינוס  סגורה

2 . הרמת סינוס פתוחה

3 . ביצוע השתלים בעת הרמת הסינוס או בשלב מאוחר יותר.

הרמת סינוס סגורה

זו שיטת עבודה עיוורת שניתן לבצעה רק אם יש לפחות 4 מ"מ של עצם מתחת לסינוס.

לאחר קביעת המיקום המיועד לשתל, קודחים עם מקדח דק עד לעומק הקרוב לגובה רצפת הסינוס, ומרחיבים את הקדח בעזרת מכשירים הנקראים אוסטאוטומים.
עם מכשירים אלה דוחקים את רצפת הסינוס כלפי מעלה, ותחת רצפת הסינוס החדשה משתילים תחליף עצם.

לאחר קבלת הגובה המתאים של עצם, המורכבת מהעצם המקורית שהיתה תחת רצפת הסינוס ותחליף העצם המושתל תחת רצפת הסינוס החדשה , ניתן להשתיל למקום את השתל הדנטלי.

מכאן ואילך ההתנהלות היא כמו לאחר כל השתלה דנטלית.

יתרונות הרמת סינוס סגורה

1 . פרוצדורה כירורגית אחת של הרמת הסינוס וההשתלה.

2 . הליך קצר יחסית , פשוט יחסית וזול יחסית.

3 . המתנה לאחר ההשתלה זהה מבחינת זמן להשתלה ללא הרמת סינוס סגורה.

חסרונות הרמת סינוס סגורה

1 . פרוצדורה עיוורת, הרופא לא רואה את מיקומו אלא רק חש אותו.

2 . סיבוך נפוץ של קריעת ממברנת הסינוס.

3 . עקב הפרוצדורה העיוורת- מקרים של קרע הממברנה ללא ידיעת הרופא.

הרמת סינוס פתוחה

בשיטה זו הגישה היא דרך הקיר הצדדי של הסינוס המקסילרי.

השיטה יכולה להתבצע באחת משתי דרכים:

1 . ביצוע בשלב אחד של הרמת הסינוס והשתלים , כאשר יש מספיק עצם תחת לסינוס לצורך קבלת יציבות ראשונית של השתלים.

2 . ביצוע דו שלבי, כאשר אין מספיק עצם תחת הסינוס. במקרה זה מבוצעת הרמת סינוס בשלב ראשון, ורק בשלב השני מותקנים השתלים. במקרה זה מתבצע ניתוח ראשון של הרמת רצפת הסינוס, ולאחר המתנה של 6-9 חודשים מוחדרים השתלים.

הניתוח השכיח יותר הוא של ביצוע דו שלבי.

לאחר הרדמה מקומית והפשלת הרקמה הרכה יוצרים פתח גישה אל הסינוס דרך הדופן הצדדי שלו, מרימים את ממברנת הסינוס, ותחתיה משתילים תחליף עצם.

לאחר 6-9 חודשים נוצר חיבור בין תחליף העצם השהשתלנו לבין עצם הלסת המקורית.

אז ניתן להשתיל שתלים דנטליים באזור.

יתרונות הרמת סינוס פתוחה 

1 .  ניתן לייצר גובה עצם משמעותי תחת הסינוס.

2 . הפעולה אינה עיוורת, רואים כל שלב, ואם נראה סיבוך כלשהו, מטפלים בו מיידית.

חסרונות הרמת סינוס פתוחה

1 .  בדרך כלל ניתוח נוסף לפני ניתוח ההשתלה.

2 .  המתנה נוספת של 6-9 חודשים לפני ביצוע השתלים.

3 . תחלואה נובעת מהניתוח הנוסף, נפיחות , כאבים.

4 .  עלות הניתוח. 

סיבוכים של הרמת סינוס פתוחה

1 .  שכיח ביותר- קרע של ממברנת הסינוס. בד"כ ניתן להתגבר עליו תוך כדי הניתוח ולהמשיכו.

2 .  זהום של הסינוס- בד"כ חולף לאחר נטילת אנטיביוטיקה.

3 .  זהום חמור הדורש הוצאת שתל העצם מהסינוס.

התוויות נגד להרמת סינוס

1 .אנשים הסובלים מדלקת כרונית של הסינוסים.

2 . פוליפ מקומי בסינוס שדורש טיפול על ידי רופא אא"ג לפני ביצוע הרמת סינוס.

3 .  אנשים עם מחלות סיסטציות קשות שאינם יכולים לעמוד בניתוח יחסית גדול כזה.                                                                                             

הדרכים להמנע מהרמת סינוס

1 . הדרך ההגיונית ביותר היא על ידי שימוש בשתלים קצרים.

שתלים סטנדרטיים אורכם מ- 10 מ"מ ומעלה.

שתלים קצרים אורכם 5-6 מ"מ.

אם יש מרווח של 5 מ"מ בין רכס הלסת לבין רצפת הסינוס אין צורך ואין טעם לבצע הרמת סינוס. 

שתלים קצרים הם פתרון טוב ואיכותי למצב של חוסר עצם, ויכולים לחסוך  ניתוח על כל חסרונותיו.  

2 . ניתן במקרים מסויימים לעקוף את הסינוס באמצעות שתלים מוטים.

כאשר צריך לשקם לסת עליונה שלמה ניתן להשתמש בשיטת 4 ALL ON המאפשרת ביצוע 4-6 שתלים בקדמת הסינוס, ללא נגיעה בסינוס.

לסיכום  

הרמת סינוס היא כיום פרוצדורה שכיחה, נפוצה, יעילה וכרוכה במעט התוויות נגד וסיבוכים.

מצד שני, קיימות דרכים טובות להמנע מהרמת סינוס. 

אם זה אפשרי- ככל שניתן לחסוך ניתוח, הרי זה משובח.